יול 20 2009
איך אפשר להתחיל, ומאיפה?
(נילי)
נתחיל בירידה מהאוטובוס בהתרגשות עצומה לקראת החיבוק עם ג'קי אחרי 38 שנים…..לאט לאט (אבל מתים להתנפל) על איש שהיה כל כך משמעותי בחיינו. זיהוי ע"י ג'קי שלא שכח אף אחת או אחד, חיבוק חם, חברי, אוהב, מתרגש, ופינוי מקום לאחר…..
נמשיך עם הפתעת חייו לאותו אירוע: אחותו חנה יורדת יחד עם בעלה, "כמעט" עילפון של ג'קי וכולנו דומעים……
(10 שנים עברו מאז שהם התראו)
המצלמות מתקתקות ומתעדות הכל. (עוד נחזור למשפט הזה הרבה פעמים:-))
נכנסים למלון, קריאות WOW עפות לאוויר, מקבלים חדרים ו….
זהו, באופן רשמי- התחלנו את המפגש, סדנא, מסע בזמן של כולנו.
נפגשים לארוחת בוקר- הכל כלול.
אחרי שהבטן שבעה, מתכנסים לפגישה עם ג'קי ומספרים מה עבר עלינו במשך השנים שלא התראינו.
כל אחד מספר מה הלהקה הייתה בשבילו,
כמה זמן היה בלהקה,
וכמה חלק מהלהקה היווה בסיס לחייו המתבגרים.
ג'קי משתף אותנו בעברו ובחייו החדים המאושרים.
כמובן שהמצלמות מתקתקות ומתעדות הכל.
אחרי מנוחה והתארגנות בחדרים על פי הנחיותיה של אנה- מתכנסים שוב לשיר משירי הלהקה לדורותיה,
כמה חריקות, "קצת" זיופים, ימבה צחוקים, וכמה יופי.
אנחנו חוזרים בשניות להיות אותם ילדים בני 13,14,15,16
וג'קי חוזר להיות המדריך, המנחה, האיש הכריזמטי שבלעדיו כלום לא היה קורה……
המצלמות ממשיכות לתקתק והתיעוד נמשך……. 🙂
אחרי כמה שעות באולם יוצאים לארוחת ערב (גם משפט זה יחזור על עצמו כמה וכמה פעמים:),
לאחר הארוחה הטעימה יש לומר, חלק יושבים בלובי, חלק הולכים לבריכה עם גיטרה וחלק יוצאים לחפש טברנה (אבל מתבלבלים בדרך) ומתיישבים בפאב שיש בו קריוקי, אישה גדולה עם קול מדהים, מזמינים שירים ו………….שרים.
תם ונשלם לו היום הראשון במפגש.
ביום השני (יום שישי) מגיעים בטפטופים לחדר אוכל חלק נכבד הלום שינה מליל אתמול:-)
בערך בשעה 10.00 מגיע אוטובוס תיירים (שזה אנחנו) ולוקח אותנו לטיול לאורך החוף של קפריסין עד לאי פאפוס.
קיבלנו מדריכה חמודה קוראים לה שולי-שולמית, כמובן שהחבר'ה שלנו לא מפספסים הזדמנות ושלומית בונה סוכה פותח את הגרונות בבוקר.
הנוף דומה מאוד לנוף שלנו בארץ. העצים והפרחים נראים אותו דבר. אנחנו מתבדחים ביננו שהנה עכשיו הגענו לדיונות באשדוד, לאשקלון, ולרמלה….
המדריכה נחושה להעביר לנו את היסטוריית העיר שלה כולל תאריכים משנת תרפפו ואנחנו מפריעים לה מידי פעם עם פטפטת ושירה.
אורית מנור מצילה את המצב, מקיאה וגורמת לנו לעצור.
עצרנו מול סלע האפרודיטה בפונדק דרכים קטן ובשעה שהטמינו את חברינו אלון נוני ז"ל בארץ, התחלנו את טקס הזיכרון הפרטי שלנו בחו"ל.
עמדנו חבוקים במעגל חברים מוכיר, שרנו את:
מי האיש החפץ חיים, / אוהב ימים / אוהב ימים לראות טוב. / נצור לשונך מרע / ושפתיך מדבר מירמה / סור מרע, עשה טוב…,
כולנו ריקמה אנושית אחת, ואת עץ השדה.
ג'קי הספיד, התפלל וקרא: יתגדל ויתקדש שמיה רבה! בעלמא דיברא כרעותיה, וימלוך מלכותיה…,
וכולנו, כל אחד עם מחשבותיו הוא,
כל אחד עם האלון שהוא זוכר,
כל אחד עם אהבתו לאלון,
וכל אחד עם העצב הענק על לכתו של אלון.
הדלקנו נר נשמה, שרנו עוד שירים:
כי האדם עץ השדה,
בין עצי היער עץ אלון נישא
ועושה שלום במרומיו,
לאחר דקות של דומיה חזרנו לאוטובוס מכונסים בעצמנו. את אורית ועוד כמה חברים שהתנדבו להישאר איתה השארנו שם, והמשכנו לנסוע לפאפוס שם יש פסיפסים וטיילת.
בדרך חזרה אספנו את אורית והחברים והמשכנו חזרה למלון אבל הפעם החלטנו (החלק הצעיר של החבורה הגריאטרית) שאנחנו שרים.
קרענו את גרוננו כמו בטיול שנתי, שרנו עם שיקו האלוף, השירון המהלך, המון שירים, ששכבו להם שנים בקופסת הזיכרון והעלו עובש ורק חיכו לזיכרון הבלתי נדלה של שיקו היקר.
שרנו, צחקנו, צעקנו, לפעמים גם עיצבנו את החלק הגריאטריJ,
ושרנו, שרנו שרנו עד לחזרה למלון….
ארוחת צהריים ו………………..מנוחה לקראת קבלת שבת.
בערב שישי סגרו רק לנו את המסעדה הלבנונית. מקום עם אופי אוריינטלי, שולחנות עם מפות לבנות בצורת ח', הדלקת נרות של בנות הלהקה על מגש גדול (מרגש), ג'קי אחד עם כיפה על הראש, כולנו יפים וחגיגיים עורכים קבלת שבת משותפת. ג'קי מפליג בסיפוריו ופירושיו, קורא את התפילות, כולנו שרים ועונים אמן.
המסר שג'קי העביר לנו: היה עניו, צנוע ותן מעצמך שלא על מנת לקבל תמורה….
האוכל: אוכל על טהרת המזרח התיכון כולל מנגל קטן על השולחן, לוחש גחלים ובשר על האש.
כשסיימנו לאכול התחלנו לשיר לפי שירונים שעדנה (נידמה לי) הביאה.
וכשסיימנו לשיר התחלנו לרקוד.
אבי חיים מלהקת שמש שהצטרף אלינו מחו"ל היה על התופים, דורון וגל לקחו פיקוד על הגיטרות, ג'קי על מפוחית הפה והמלודיקה ואנחנו פיזזנו ברחבי החדר כאילו אין מחר…..
ג'קי קם- שם בקבוק (או כוס) על המצח ורקד איתנו, רקדנו במעגלים, בזוגות, גם את יש לנו טיש, ולא הפסקנו לצחוק שעות, על גבי שעות.
מי שלא ראה את שמחת הלהקה המשתוללת- לא ראה שמחה כזו מימיוJ היה ערב מצחיק ומהנה ואנחנו חזרנו שנית, 38 שנה אחורה גם מבחינת העצמות החורקות שיש לכל אחד….
לאחר ארוחת הערב חלק הלכו ללובי, וחלק לבריכה הלילית (שוב עם גיטרות), מצב רוח מעולה ו…………….שרו עד השעות הקטנות של הלילה.
תם ונשלם ערב יום שני.
בוקר שבת-יום שלישי בקפריסין:
אחרי ארוחת הבוקר כל אחד לעצמו: מי לים, מי לבריכה ומי למנוחה.
כמה בנות נוסעות לשוש בנישו שגרה בבית מקסים בקפריסין עם בריכה, ג'קוזי, אייס קפה קר וכלב חכם.
בשעות הצהריים מתכנסים לאודישנים מחודשים ללהקה, ולכל מי שרוצה לסגור חשבון עם ג'קי: על מקום העמדתו בשורה זו או אחרת, סגירות מעגל, ותיקון לדברים שנתקעו אי שם בילדותנו.
כמה צחקנו זה היה ערב סטנד-אפ-חינם אין כסף אי אפשר לתאר במילים.
מי שרואה את התמונה ממש מול עיניו- בטוח מתפקע מצחוק מחודש.
מגי שרה בקול החוזליטו שלה שיר מצמרר ומרגש,
יוסי שטיבלמן פיזר את הזרעים (בתיאום מושלם עם העיניים המלוות את התנועה),
שרון טפר עשתה סטנד-אפ על הציצים (שלה)!!!!,
היו הרכבים שונים לשירים, שרו סולו כמו יהודית גינדי הגדולה,
חולקו מדליות ומומו שואקה ששר ורחלי חיים שרקדה זכו במקום ראשון.
אה רגע, יש לי שאלה: ענת ויונטה הייתה בלהקה, או לא?:-)
לאחר האודישנים ג'קי עשה לנו העמדה לשיר: איש המלחמה.
התנועות "קשות" מאוד: להתנועע מצד לצד, אצבע צרידה עם רגל ימין מתכופפת בזוית קטנה לכיוון המעגל,
יד ימין מושטת לפנים וצעד קטן לאחור עם הטיית הגוף אחורה.
שרונה פותחת את שתי השורות הראשונות של השיר לבד, כולנו מצטרפים,
הבנים שרים לבד בחלק מהשיר, הבנות מצטרפות אליהן, והתזמורת מסיימת את השיר.
אחלה ביצוע אחרי חזרות אין ספור וגם לזה יש תיעוד במצלמהJ
בערב: משחק טריוויה על תולדות הלהקה. מי זכה במקום ראשון? (בדיוק יצאתי כך שאין לי מושג, אבל אם אני לא טועה – אולי שרון טפר שהתקבלה ללהקה על תקן השובבה האנרגטית לדבריה, ולא בגלל הציצים – שלה!!!!:-).
ארוחת ערב, בילוי בלובי, ריקודים, שתיה, ו………..בריכה עם גיטרות עד השעות הקטנות של הלילה עם שירי ארץ ישראל של פעם ויוסי שואקה תופס את תנומת חייו חורפ, חורפ, וחורפ עם קולותינו ברקע.
(בקטע הזה גיליתי שאני את הקול שלי השארתי באוטובוס כששרנו)L
בוקר רביעי ואחרון בקפריסין:
מבטלים טיול כדי להישאר עוד קצת ביחד.
מתכנסים לשאלת השאלות: פני הלהקה לאן?, מחליטים להיפגש בעוד שנה באילת לערב משפחות שפרגנו לנסיעה ותמכו מרחוק בכל היופי הזה שקם והתקיים בדיוק כמו שרצינו.
ועכשיו הגענו להיי-לייט של כל המפגש: פרידה מג'קי- (עד לפעם הבאה):
זה היה מפגש כל כך עוצמתי, כל כך מצמרר, כל כך אוהב לאיש אחד צעיר שהקים במו ידיו להקה שהחלה את דרכה בכיתה ז' והמשיכה 15 שנה, גידלה דורות של ילדים ברי מזל שאהבו את ג'קי ואהבו את חיידק הבמה.
אי אפשר לתאר במילים את גודל האהבה הענקית והערכה שאנו רוכשים לך ג'קי.
טמנת זרעים של נתינה-קיבלת אהבה אין סופית מאיתנו. כל אחד הכין לך מתנה סמלית, (שאפו שרונה על הרעיון), מתנה מרגשת, מושקעת ומיוחדת, כתבו לך מדהים מי אתה ומה היית ועשית בשבילנו בילדות, מילים מהלב, מילים מרגשות, מילים שאי אפשר להבין את המשמעות שלהם עד שהן נאמרות בקול חזק וברור. כמה טישו הסתובב ביננו, כמה דמעות…..
זה היה מהמם לראות כמה נגעת בכל אחד ואחד מאיתנו באופן שונה ואחר.
ולאחר שסיימנו, דקה לפני שניפרדנו מג'קי ליד האוטובוס יוסי שואקה איגד את כולנו, עמדנו לצידו ומסביב לג'קי מחובקים ושרנו את מי האיש בקול רם, ברור ואוהב …. אנשים יצאו מהמרפסות לראות במה מדובר.
רוצה להודות לכולם, לכל אחד ואחת מכם מעומק ליבי,
שהחליטו לעזור לי להתגבר על פחד טיסה של שנים – שהשבית אותי מלראות עולם. תודה מיוחדת לשרונה לופו שצלצלה לבדוק כמה פעמים מה קורה איתי כשעוד היינו בארץ, לאנה, למירה, ליהודית ולכל מי שהתקשר ואמר: אנחנו נהייה איתך, את תשבי לידי, הכל יהיה בסדר, וכשבכיתי מפחד ממש לפני העלייה למטוס, תוך שבריר שניה היו לידי, חיבקו ועטפו אותי, שרו לי שירים ולא נתנו לפחד להשתלט עלי, אין לכם מושג כמה זה ריגש וחיזק אותי.
גם בטיסה עצמה שאלתם אותי, התעניינתם בי ובדקתם איך אני מרגישה ומה עובר עלי…. זה לא מובן לי מאליו, ואני הכי מעריכה זאת בעולם.
רוצה שתדעו שנתתם לי מתנה לחיים וכמו שאמרתי: לא הייתי יכולה לעשות זאת בלעדיכם ואני מאושרת שאיתכם טסתי בפעם הראשונה בחיי לחו"ל.
רוצה להודות ליוסי שואקה שלקח אותי כפרוייקט והסביר לי ולשרונה את כל מהלך הטיסה ממהמראה ועד הנחיתה- זה היה שיעור מאלף שהצליח ביג טיים ולראייה: דרכי חזרה לארץ עברה עלי בנעימים, בהצחקות, ללא פחד בכלל!
תודה, מודה, תודה.
(כולן להרים ידיים לנפנוף של מלכים ומלכות)J
שונשוני, ריגשת את כולנו בשיריך, היה כייף לראות אותך כל כך חי מהמסך.
בעיקר חשבתי עליך כשכתבתי לך את רישומי המסע שלי ושל כולנו בחו"ל כדי שכשתקרא – תחווה איתנו מחדש את כל היופי שעברנו יחד 4 ימים.
בטוח שלא זכרתי את הכל, ואם טעיתי אתם מוזמנים לתקן אותי ולהוסיף עוד ועוד פרטים מנקודת מבטכם.
אוהבת עד מאוד, נילי סלוין, היום בר-און