יול 31 2009
הקפריסין שלי
(אורית)
זה יכול היה להיות סתמי ולא מחובר
וזה לא, זה היה עוצמתי, יקר וכל כך מאושר,
זה יכול היה להיות משעמם וטיפשי
וזה לא, זה היה מדהים וכל כך אנושי,
זה יכול היה להיות תוהה ומתבלבל
וזה לא, זה היה מדויק, נכון ומתגלגל,
זה יכול היה להיות לא שייך ולא מפרגן
וזה לא,זה היה חם, אוהב,מחוייך ומתנגן,
זה יכול היה להיות מייגע, כבד, וארוך
וזה לא, זה היה חי,תוסס ומלא רוך…
אז זה אנחנו, נדירים ומשובחים,
אז זה אנחנו, יפים ומיוחדים,
נפגשים בכזו טבעיות אחרי כל כך הרבה חיים
לתוך התהוות של אין סוף רגעים בלתי רגילים…
יש משהו בראשוניות הזו של חיבור נעורים
שמתקשה לשכפל את עצמו בהמשך של חיים,
ואנחנו בכזה יופי. הדר, רכות, ענווה,
לא שכפלנו, את החיבור העצמנו מגודל אהבה,
חיברנו את נעורינו עם בגרותנו
בפשטות ובעצם תפארת היותנו,
ועל כך שולחת לכם את התפעמותי העצומה
מההצלחה הכל כך גדולה של החוויה,
ואומרת לכם תודה רבה גדולה וחמה
על שהצלחתם לרגש אותי כך באמצע החיים
ולהגשים לי מחדש את אהבת הנעורים
ה ל ה ק ה !
ולך ז'קי יקר יקר!
מילותיך החמות והאוהבות ריגשו אותי עד מאוד,
וגם אנחנו זכינו בך בנעורינו
ובעונג רב שבנו לזכות בך בבגרותנו.
אהבה רבה לכולם,
אורית